האם קיימים פערים כ"כ גדולים בין המעמדות בישראל? האם מעמד הביניים מאבד את מיקומו כביניים והופך להיות חלק מהמעמד התחתון? מה פשר המאבק שמרגיש לנו יוצא דופן הפעם,

ומה ההבדל בין מחאה של המעמד הנמוך לבין מחאה של המעמד הבינוני?

כדי לענות על שאלות אלה יצאנו למאהל המחאה שהקימו להם החבר'ה הירושלמים סמוך לרחבת המשביר במכרז עיר בירתנו.

באנו לשמוע דעות , כעסים , תובנות , ובעיקר לחוות יחד איתם את מחאת הנדל"ן המקוממת אותם עד מאוד. במקום, הבנו שהמחאה היא הרבה מעבר למצוקת הדיור, אלה מעורבת במצוקות חברתיות שעולות בימים אלו כגון מחאת הרופאים, מחאת האימהות, מחאת הקוטג' ועוד.

כשהגענו לא יכולנו להתעלם ממראה לא אופייני למקום ,נתקלנו בסורין ונוגה שטרן שהגיעו מפרדס חנה עם שמונת ילדיהם , חיים את שגרת המאהל , הילדים שרועים להם על המחצלות הפזורות בשטח ומנסים להתעסק עם דבר זה או אחר , העיקר להפיג את השעמום.

מה שכן בוער להוריהם זה המצב הבלתי נסבל אותו מתאר סורין שנראה כאחד שבא להשפיע מניסיונו רב השנים בלגור בדירת 54 מטר בפרדס חנה , לפי טענתנו מגיע לו ולשמונת ילדיו מהמדינה ומחברת עמידר דירה בת 110 מטר, המבקש להתקיים בכבוד הראוי. 

הוא חוזר ומדגיש במהלך השיחה עימנו שהוא רוצה שילדיו יתרמו כמה שיותר למדינה , עוד אומר סורין כי הוא לא אנטי הממסד, הוא בסה"כ רוצה בשינוי חברתי צודק.

המאהל לא היה מלא בשעות הצהריים הלוהטות , אך פה ושם צצו להם עוברי אורח שבאו לחזק ,לתמוך ולעודד את המאבק , ובמקום באה משפחה שבאה לתרום מצרכי מזון ומחתה לעברנו "אין תקנה למדינה , טוב שהמאבק בא מהעם".

בעודנו מנסים להבין באמת מה מניע את ההמון להצטרף עוד ועוד למחאה, ראינו את יואב (27) מהנוער העובד והלומד שפרש את משנתו וטען בפנינו שיש צורך בשינוי דמותה של החברה בישראל ,עוד אומר כי יש שחיקה של מעמד הביניים כך שהפערים רק גוברים בין העשירים לעניים וזה ממיט אסון על מדינת ישראל , יש ציבור שחושב שהוא מעמד ביניים אך הוא לא מבין שאט אט הוא נעשה מעמד תחתון וכשדבר כזה קורה הדרך לאסון חברתי קצרה מאוד , ולכן הוא פה.

התחושה במאהל המחאה היא שיש ציבור הומוגני של חבר'ה סטודנטים שבאו מחופשת הסמסטר שלהם כדי להיות שם ככל שניתן , כששאלנו את הסובבים אודות הקהל שבא לתמוך אמרו שהחבר'ה הדתיים ואף החרדים נוהגים לבוא בערב ולהשתתף בדיונים שעולים מידי ערב, ולהגיד שזה צביון של סטודנטים או שמאל זה ממש לא נכון והוגן.

יש אווירה שפתאום העם קם , התעורר לו בוקר אחד והוא רוצה לומר את דברו על יוקר המחייה , על יוקר החיים , אז נכון , שכר המינימום במשק עלה לו בכמה שקלים , ויעלה במקצת בחצי שנה הקרובה, כמה זה יועיל? לא הרבה לצערנו , 

תמר ודנה סטודנטיות מהאוניברסיטה העברית פורשות את משנתן ומציעות שלל פתרונות כגון הורדת המע"מ , מיסוי חברות , והבאתה כסף לדברים הנצרכים באמת.

הן טוענות שהמיסים חוזרים אל העם באופן אכזרי , וזה בא לידי ביטוי בדיור היקר ומחיית היומיום. אנחנו בספק אם מישהו אי שם באוצר יישמע לקולן אך לשמוע קולות אלו מסטודנטיות צעירות אשר רק בתחילת הדרך מפליא משהו- אגב, תמר ודנה לומדות עבודה סוציאלית , שוב אירוניה בהתגלמותה שכזכור רק לא מזמן יצאו העובדים הסוציאליים למאבק עיקש באוצר.

עולה התחושה שהפעם זה משהו שונה , משהו אמיתי , משהו שבא ממעמד שהוא רוב האוכלוסיה בארץ , משהו שסובב ומוסכם על רוב השכבות, וכשאנחנו אומרים רוב השכבות ,קצת קשה להכליל גם את החרדים , כששאלנו את שמשון , צעיר חרדי בן ה-22 , מדוע לא רואים חרדים יוצאים להתקוממות רחבה כנגד יוקר המחייה , הוא טען כי ההפגנה באה ממקומות לא ניטרלים , וזה לא כ"כ מייצג אותם , ומוסיף כי אילו הרב היה אומר לצאת אזי הציבור היה מתאגד ולוקח חלק פעיל במחאה,עמוק בתוכו הוא עם אנשי המאהל, אך הוא משקף את דעת כלל הציבור החרדי. אירוני לשמוע דיבורים אלו מציבור שמצוקת הדיור אצלו היא אחת מהגבוהות- אבל ניחא , אם הרב אמר שלא – אז לא.

המעמד הבינוני בסכנה , זה ידוע לציבור , וכשזה יקרוס או ייעלם , הדרך למטה קצרה מתמיד , יש במאהל תחושת אסרטיביות , תחושה של הפעם זה באמת ישנה, הם יישארו פה כל עוד יצטרכו , 

הם ייתנו את הטון , הם יסחפו אחריהם עוד ועוד אזרחים , הם יעשו את זה הטרוגני אין לנו ספק, אם כי ייקח זמן עד שכל הציבור יתעורר.

קיימת תחושה, שכשהמעמד התחתון בישראל יוצא להפגין ניתן "להשתיק" אותו בעוד כמה שקלים לקצבת הביטוח הלאומי , אך הפעם הכמה שקלים האלה לא יישבו את הדעת , הפעם קיימת דיכוטומיות הפעם הם רוצים שינוי , הפעם אנשי המאהל , סורין , יואב ,תמר, דנה, וגם שמשון ( רק שלו אסור היה להגיד את זה ). 

יצאנו עם תחושה שהמאבק הזה הוא מאבק אמיתי, מאבק שלא מתחיל בקוטג' ונגמר בדיור,

כמו שאנחנו עדים למציאות, אתמול זה מוצרי החלב, היום הדיור, מחר הגנים והרופאים.

יש תחושה של אנדרלמוסיה בעם, המעמד הבינוני נשחק והפערים עם המעמד הגבוה רק גדלים.

אז לאן פנינו כחברה מובלות? האם זהו המהפך שמתחיל באוהל קטן וייגמר בדירה צנועה שנוכל לרכוש? 

האם יש בכוחנו כחברה לחולל הפעם מהפכה אמיתית שתוביל אותנו לחיות בכבוד ?

את זה נדע כאשר יהיה פה שינוי אמיתי , כאשר חזון אחרית הימים וגר חרדי עם סטודנט ושר האוצר עם העם ירבוץ יתקיים במלואו.

 

נכתב ע"י יונתן לרזה, סטודנט בירושלים.