מניתוח דוחות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטיסטיקה אי אפשר להתעלם מנתונים שמראים כי בתקופת העלייה הגדולה מרוסיה קצב הבנייה היה מהיר ואפקטיבי במיוחד לדירות קטנות לזוגות צעירים. אז מסתבר שאפשר.

העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90' הביאה את הקבלנים להתחיל בבנייה מהירה מן הרגיל של דירות, הנחותות בתנאי המגורים ביחס למקובל בשוק. מנתונים שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועוסקים בנושא בינוי ותנאי דיור בשנים 1985-2010 עולה כי בראשית שנות ה-90' התקצר משך הבנייה של דירות בבנייה ביוזמה ציבורית באופן חד: מ-32 חודשים בשנת 1989 ל-12 חודשים בשנים 1991-1992. בשנים האחרונות חזר משך הבנייה לנורמה של כ-30 חודשים. עוד עולה מנתוני הלמ"ס, כי עם הזינוק התלול בהיקפי הבנייה בתחילת שנות ה-90' גדל מספר הדירות הקטנות - דירות בנות 3-1 חדרים, פי 8: מכ-4,000 בשנת 1990 ל-32 אלף ב-1992. חלקן של דירות אלו בכלל הדירות שבנייתן הסתיימה עלה מ-20% ל-46% באותם השנים. לאחרונה, חזרה המגמה לתוואי המקובל וחלקן של דירות הקטנות ירד בהדרגה. מספר הדירות שנבנו ב-2010 היה קטן ב-13% ממספר הדירות שבנייתן הסתיימה ב-1995. במחוז חיפה הצטמצם המספר ב-37%, ובמחוזות ירושלים, המרכז והדרום ב-24% עד 20%, בתקופה זו.

נתון מעניין נוסף שפירסמה הלמ"ס, מתייחס להוצאה לדיור ובעלות על הדירה. כך בשנת 2010 עמדה ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת של משקי בית בישראל על כ-13.5 אלף שקל - מסכום זה כ-25% - 3,400 שקל - היוותה ההוצאה לדיור שהייתה רכיב ההוצאה הגדול ביותר ובתוספת הוצאה של 1,300 שקל (כ-10% מסך ההוצאה של משק בית) על תחזוקת הדירה ומשק הבית. מכלל ההוצאה לדיור, 2,300 שקל היו שכר דירה וכ-1,100 שקל כצריכת שירותי דיור בדירות בבעלות, כלומר, שכר בדירה שהיה נדרש לו גרו בשכירות בדירה דומה. הוצאת דיור עלתה בין השנים 2000-2010 ב-27% - עלייה הגדולה ביותר בהשוואה לשאר סעיפי התצרוכת. כמו כן, ההוצאה לאחזקת הדירה ומשקי הבית עלתה ב-13%. בשנת 2010, מחיר הממוצע של דירות בנות 5-1.5 חדרים בתל אביב עמד על כ-1.8 מיליון שקל - פי 2 מממוצע באשדוד ובת ים, ושכר דירה הממוצע בתל אביב עמד של 4,300 שקל בהשוואה ל-2,900 שקל בממוצע הכלל הארצי. כמו כן, בשנת 2010 גרו כ-70% ממשקי הבית בישראל בדירות בבעלותם וכ-25% גרו בשכירות.

בנוסף לכל הנתונים האלה, פעמים רבות אנו נחשפים לתירוץ כי רמות מחירי הדיור הגבוהות כמחסור בשטחי בנייה. אך מנתוני הלמ"ס עולה המגמה הפוכה: בנייה לגובה אשר אמורה להביא פיתרון חלקי לבעיית ההיצע נמצאת בירידה בתקופה הנסקרת ומנגד, בנייה של בתים קטנים צוברת תאוצה. כך אם בשנת 1996 מבנים בעלי דירה אחת בלבד היוו 23% מסך שוק הדיור, בשנת 2010 שיעור זה עלה ל-29%. מנגד, שיעור בניינים בעלי למעלה מ-30 דירות ירד מ-32% בשנת 1996 ל-27% בשנת 2010. יחד עם זאת, מציינים סטטיסטיקאים כי אחוז הדירות היחידות בבניין (בתים בודדים) נמוך בישראל יחסית למדינות רבות באירופה. ב-2009 הן היוו 28% מכל הדירות שבנייתן הסתיימה ואילו הממוצע של מדינות אירופה היה 48%. כמו כן, בתל אביב חלקן של הדירות שנבנו ב-2010 והן נמצאות בבניינים בני 8 קומות או יותר, הוא הגדול ביותר ועמד על 48% (להשוואה, במחוז הצפון עמד שיעור זה על 1% בלבד). למעלה ממחצית מכלל הדירות שבנייתן הסתיימה ב-2010 היו במחוז המרכז ומחוז הצפון (34% ו-22% בהתאמה) – 11,100 דירות ו-7,200 אלף דירות בהתאמה, כאשר במחוז תל אביב הייתה כל הבנייה ביזמה פרטית. יתרה מזו, בערים הגדולות שבהן מעל ל-100 אלף תושבים, למעט אשקלון וחולון, היה מלאי הדירות ב-2010 גבוה ממספר משקי הבית או זהה לו. בתל אביב ובחיפה היה מספר דירות גדול ממספר משקי הבית ב-10,000.

 

חנית אטדגי הינה כתבת מייאסטייט.

לתגובות הארות או הערות: hanit99@gmail.com