מצד אחד השר המלצות השר אטיאס. מצד שני המלצות וועדת טרכטנברג. האחד מבקש פתרון ארוך טווח בעוד השני מציע רק פתרון מיידי לסיום המשבר. מה עדיף? נראה שזה ברור. מי יינצח? זו השאלה. לא בכדי ש"ס מתנגדים להמלצות הוועדה, והפעם? זה גם בצדק.
פרסום וועדת טרכטנברג הביא עימו לא מעט תגובות וגם הרמות גבה. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הצליח להביא את ההמלצות להצבעה וזאת בשל התנגדותם של שני שותפים רציניים בקואליציה, מפלגת ישראל ביתנו בראשותו של איווט ליברמן והשנייה היא מפלגת ש"ס שבראש המאבק בראש הממשלה נמצא השר ישראל כץ שכבר הביע את עמדתו לגבי וועדת טרכטנברג ואף הגיש לראש הממשלה המלצות משל עצמו.
אז מי בעצם רוצה מה? וועדת טרכטנברג מייעדת 800 מיליון שקל - כ־61% מהתקציב שהמליצה להפנות לתחום הדיור - לצורך סיוע בשכר דירה לזכאים ואף לא שקל אחד לבניית דיור ציבורי. מה שרק מראה את יחס המדינה לנושא הזה ומרמז על השנים הבאות. ב־12 השנים האחרונות נמכרו כ־35 אלף דירות בדיור הציבורי אשר גרמו להידלדלות מלאי הדירות שמסתכם בכ־65 אלף - רחוק מאוד מימי השיא בשנות השישים כשהמלאי עמד על כ־200 אלף דירות. קשה להתייחס ברצינות להמלצות הוועדה בנושא הדיור הציבורי, גם לאור העובדה שהאזכור היחיד לכך הופיע בהצעתה לשמור על המלאי הקיים של הדירות שברשות המדינה - מהלך שכבר החל בתחילת השנה כשהמדינה הפסיקה את מכירת הדירות. העתיד, לפי טרכטנברג, בנושא הסיוע לאוכלוסיות החלשות, טמון דווקא בסיוע בשכר דירה: "חלה שחיקה בגובה הסיוע שלא התעדכן משנת 2002 ועומד על כ־800 שקל בממוצע לדייר", לשון הדו"ח. למעשה, הוועדה ממליצה לבטל את הקיצוץ התקציבי בתחום הדיור שעליו החליטה הממשלה ב־2003 ובנוסף להגדיל את הסיוע ב־15%. את הסיוע ניתן לחלק לשתי אוכלוסיות: האחת שממתינה לדיור ציבורי - כ־2,460 משפחות ותיקות וכ־450 קשישים עולים ותיקים הממתינים לדיור בהוסטלים, וכ־40 אלף קשישים עולים - הוועדה ממליצה להגדיל את הסיוע לשכר הדירה שלהם עד ל־3,000 שקל לחודש. מנגד דורש האוצר שאותם זכאים יזכו לסיוע מעודכן בשכר הדירה בתנאי שייצאו למשך חמש שנים מרשימת ההמתנה לקבלת דירה בדיור הציבורי, ובסיום התקופה יחזרו וייכנסו לתחתית רשימת ההמתנה. האוכלוסייה הנזקקת השנייה היא אלה שמצבם דורש סיוע קבוע בשכר הדירה, אשר עומד כיום על 800 שקל והוועדה ממליצה לעדכנו בתוספת של כ־200 שקל.
ומה אומר על כל זה השר אטיאס? אז ככה, נושא הדיור הציבורי הוא זה שיכריע את יישום דו"ח ועדת טרכטנברג, היות ששרי ש"ס ובהם שר השיכון אטיאס מתנגדים לתוכנית, לאור היעדר התייחסות לאוכלוסיות החלשות ודחיית ההצעה שהוצגה על ידו. הצעתו של אטיאס כללה את הגדלת הסיוע בשכר הדירה, אך גם פתרון ארוך טווח לחידוש מלאי הדיור הציבורי באמצעות הקצאת 5% מהדירות במכרזים חדשים לטובת הדיור הציבורי. זאת, תוך הוזלת הקרקעות שימכור מינהל מקרקעי ישראל ליזמים. בהנחה שהמינהל אכן יצליח לשווק 40 אלף יחידות דיור מדי שנה, מדובר בתוספת של 2,000 דירות לדיור הציבורי בכל שנה, ובסגירה מוחלטת של רשימת הממתינים בתוך כשנתיים מבלי שהאוצר יידרש לתקצב את הפרויקט. לנו זה נשמע מאוד הוגן וגם הגיוני למען האמת. ובנוסף, הבנייה האחרונה של דיור ציבורי בישראל בוצעה לפני כ־30 שנה, וכיום כ־90% ממלאי הדירות מוחזקים על ידי חברת עמידר והיתר על ידי חברות משכנות מקומיות כגון: חלמיש, פרזות, שקמונה ועמיגור. הסיבה למכירת החיסול של המדינה נבעה משני מניעים עיקריים: הראשון הוא כדי להעניק לתושבי השיכונים הזדמנות להחזיק דירה בבעלותם; השני, והמשמעותי יותר, הוא הפסקת סבסוד הדיור על ידי המדינה, וצמצום עלויות תחזוקת המבנים הרעועים שרק הלכו וגדלו עם השנים. כל ממשלות ישראל ידעו כי ברגע שהופסקה בניית הדיור הציבורי הדיירים והדירות הללו הם בגדר נטל כלכלי. הם משלמים דמי שכירות נמוכים במיוחד בעוד עלות החזקתם רק עולה. לפני כשנה הבינו באוצר כי בהיעדר פתרונות אחרים לנזקקים, כדאי לעצור את מכירת המלאי, אך סירבו בתוקף לחדש את הבנייה. היחידי שמוכן כאמור להרים את הכפפה הוא אטיאס ויש בממשלה לא מעט שתומכים בתוכניתו לחייב שילוב של דירות לדיור ציבורי בבניינים חדשים. התוכנית מצוינת לא רק בקלות היישום שלה אלא גם בפתרון שהיא מספקת לאוכלוסיות החלשות.
חנית אטדגי הינה כתבת מייאסטייט.
לתגובות הארות או הערות: hanit99@gmail.com