למה כשיהודים בונים או מרחיבים את בתיהם, צוי ההריסה יוצאים במהרה וגם אכיפת הבנייה הבלתי חוקית תמיד מתבצעת, בעוד שבכפרים ערביים, מישהו כנראה מפחד לאכוף את החוק. שם אגב הבנייה בפריחה.
בחג הפסח החלטנו לנפוש כמו חצי עם ישראל ושמנו פעמנו לכיוון טבריה. הצטיידנו באוהלים, באוכל, שתייה והכי חשוב מצב רוח טוב. כירושלמים, הדרך היחידה להגיע לטבריה היא לעבור בכביש עוקף יריחו, כביש ואזור מגורים הנמצא בשטחי ישראל אך תחת משטר של הרשות הפלסטינית. נסענו על הכביש והנוף היה מקסים, הרבה מאוד ישובים יהודיים בצידי הדרך כמו פצאל, ורד יריחו, מעלה אפרים ואחרים. אך יחד עם זאת אי אפשר היה להתעלם מהבנייה של הערבים באזור. בנייה יפה מלווה בשטחים פתוחים מלאי חממות מושקעות ויפות. בתי עסק עם מרפסות שמארחים על שולחנות עץ מגונדרים עשרות תושבים ותיירים, מרפסות שבאזור האכיפה היו עולות לבעלי העסק בארנונה של לא פחות מ 4,000 ש"ח לחודש.
אז את כל זה ראינו אי שם באמצע מרץ השנה. והנה הגיע סוף השבוע האחרון, סיומו של הקיץ. נסענו שוב לטבריה להגיד לקיץ שלום בצורה רישמית. עברנו באותם מקומות ולנגד עניינו התגלו בתים חדשים, ממש לקראת סיום בנייה. חצי שנה בלבד לקח לתושבים שם לקבל את אישורי הבנייה ולהרים שלד גמור עם אבן ירושלמית כמו שכתוב בספר. הבתים המשתרעים על שתי קומות מינימום, כוללים חצרות, גינות ואפילו חניות פרטיות. בנוסף, החממות ושטחי הגידול התרחבו. לעצי הסברסים נוספו גם גינות קטנות פרטיות שאת התוצר שלהם מוכרים נערים בבאסטה בצד הדרך, שגם עליה אגב, במדינתנו המתוקנת בערים שבהן יש אכיפה, משלם בעל עסק עבור הבאסטה לא מעט כסף לרשויות. בנוסף לכל אלה, קשה גם היה להתעלם מהמגורים הארעיים הממוקמים לכל אורך הדרך. אומנם בעוקף יריחו לא הצהירו רשמית על מחאה, אבל כמות האוהלים, הקרוונים, מבני הפח ואחרים נמצאים שם בכמויות שלא יביישו שום שכונה בארץ.
אחרי שראינו את כל הפריחה הזו בבנייה, השאלה הגדולה היא מדוע אין שום אכיפה באותו תחום? אז שאלנו את המועצות האיזוריות באיזור והם אמרו כי האכיפה לא קיימת כי ישנו פחד גדול לשלוח את האנשים שאוכפים את החוק. מצד שני, קיבלנו תשובה ממשרד השיכון כי התחום הזה אינו בשליטה ישראלית. אוקיי, השתכנענו, האזור אינו בשליטה ישראלית, אבל מה קורה עם מזרח ירושלים לדוגמא? גם שם הבנייה הערבית הלא חוקית חוגגת. קחו לדוגמא את הפרעות שהיו בסילוואן לפני כחודשיים וזאת בגלל שרשויות האכיפה אזרו אומץ ונכנסו רק לתת דו"חות על הגדלת בית בכפר. בנוסף, לפני כשלושה שבועות באולפן שישי ראינו במו עניינו איך אנשי בית החולים הר הצופים סובלים מהתנכלויות של התושבים בעיסווייה. באותה כתבה אגב הודה בכיר במשטרת ישראל ואמר כי אין למשטרה כל כוח או רצון להכנס לכפרים האלה בגלל שרמת העימות שם היא גבוהה.
ואני שואלת עכשיו שאלה. אני תושבת שכונת קטמון בירושלים. לידי נמצת רחבה ענקית סלולה בעפר, מה שהייתה פעם תחנת "אגד". אתם חושבים שאם אני אנהג בביריונות ורשויות האכיפה ייפחדו ממני, אז אני אצליח לבנות קוטג' יפה, עם גינה גדולה שתצמיח לי נענע, בזיליקום ואפילו ורדים? והחנייה הפרטית שלי תהיה מקורה והכי חשוב.... יהיה לי בית משלי? לא יודעת... מה אתם אומרים? שווה לנסות? הרי לערבים תושבי הכפרים זה מצליח יופי.
חנית אטדגי הינה כתבת מייאסטייט.
לתגובות הארות או הערות: hanit99@gmail.com
יש לכם גם מה להגיד לאומה? מסר שאתם רוצים להעביר לעם?
דעה מקורית שלכם? פתרון לבעיית הנדל"ן? הדעה שלכם יכולה להתפרסם פה!
שלחו לנו את כתבתכם לדוא"ל info@myestate.co.il
צרפו תמונה תמונה אישית שלכם, ופרטים על עצמכם,
והיא תעלה למדור דעות נדל"ן במייאסטייט בחשיפה ארצית!
מייאסטייט נותנת במה חופשית לציבור בישראל להביע את דעתו!